לפני שאתם משתפים: המדריך המעשי לזיהוי ידיעות כוזבות ברשת

הודעה מגיעה לקבוצת המשפחה בווטסאפ: צילום מסך של "הודעה רשמית", סרטון דרמטי או ציטוט מזעזע של אישיות מוכרת. בתוך דקות היא כבר מופצת בעשרות קבוצות נוספות. כעבור כמה שעות מתברר שמדובר בזיוף, בסרטון ישן מאירוע אחר או בציטוט שהוצא מהקשרו. עד אז, הנזק כבר נעשה. בישראל, שבה אירועים ביטחוניים ופוליטיים מתרחשים בקצב מהיר והציבור צמא למידע, ידיעות כוזבות מתפשטות במהירות מיוחדת. החדשות הטובות הן שכל אחד יכול ללמוד לזהות אותן, ולעצור את השרשרת.

למה אנחנו נופלים בפח

ידיעות כוזבות אינן מצליחות רק בגלל שהן משכנעות. הן מצליחות כי הן פונות לרגשות. פחד, כעס, הזדהות או תחושת דחיפות גורמים לנו לשתף לפני שאנחנו חושבים. במצבי לחץ, כמו בזמן אירוע ביטחוני, המוח מחפש מידע מהיר, והנכונות לבדוק פוחתת.

גורם נוסף הוא האמון במקור הקרוב. כשהודעה מגיעה מחבר, מבן משפחה או מקבוצה שאנחנו חלק ממנה, אנחנו נוטים להאמין לה יותר. אבל מי ששלח אותה ככל הנראה קיבל אותה ממישהו אחר, שקיבל אותה ממישהו שלישי. האמון האישי בשולח אינו מעיד על אמינות התוכן.

לבסוף, יש את מה שהחוקרים מכנים הטיית האישור. אנחנו נוטים להאמין למידע שמתאים לדעות שכבר יש לנו, ולפקפק במידע שסותר אותן. ידיעה כוזבת שמחזקת את מה שאנחנו כבר חושבים תעבור בקלות רבה יותר את המסננת הפנימית שלנו.

לבדוק את המקור

השאלה הראשונה שכדאי לשאול היא מי מוסר את המידע. האם יש לידיעה מקור מזוהה, כמו כלי תקשורת מוכר, גוף רשמי או עיתונאי בשמו? או שמדובר בצילום מסך ללא הקשר, בהודעה שמתחילה ב"מקור בכיר מסר" או בטקסט שהועבר פעמים רבות?

אם ההודעה מתיימרת להיות רשמית, בדקו אותה בערוצים הרשמיים של הגוף הרלוונטי: האתר שלו, החשבונות המאומתים שלו ברשתות או האפליקציה הרשמית. גופים כמו פיקוד העורף, משטרת ישראל או משרד הבריאות מפרסמים הנחיות בערוצים מסודרים. אם ההודעה לא מופיעה שם, יש סיבה טובה לחשוד.

שימו לב גם לפרטים קטנים: שגיאות כתיב, עיצוב לא מקצועי, לוגו מעט שונה מהמקור, תאריך חסר או שגוי. זייפנים עובדים לעיתים במהירות, והפרטים מסגירים אותם.

לבדוק את התוכן

גם כשהמקור נראה סביר, כדאי לבדוק את התוכן עצמו. האם הידיעה מדווחת בכלי תקשורת נוספים? אירוע משמעותי באמת ידווח בדרך כלל בכמה כלי תקשורת בתוך זמן קצר. אם רק מקור אחד מדווח על אירוע דרמטי, כדאי להמתין.

קראו את הידיעה עד הסוף, ולא רק את הכותרת. לא פעם, הכותרת מטעה או מוגזמת, והתוכן עצמו מספר סיפור מורכב יותר. בדקו את התאריך: ידיעות ישנות נוטות לחזור ולהסתובב ברשת כאילו התרחשו היום.

כאשר מדובר בנתונים או בסטטיסטיקה, שאלו מאיפה הם מגיעים. מספר שמוצג בלי מקור, או מקור שאי אפשר לבדוק, צריך להתקבל בזהירות. גם נתונים אמיתיים יכולים להיות מוצגים באופן מטעה, למשל כשמשווים תקופות שאינן דומות.

תמונות וסרטונים

תמונות וסרטונים נתפסים כראיה חזקה, אבל הם קלים לזיוף ולהוצאה מהקשר יותר משנדמה. אחת הטעויות הנפוצות היא הפצה של סרטון אמיתי שצולם במקום אחר או בזמן אחר. סרטון של הפגנה, שריפה או תאונה מלפני כמה שנים, או ממדינה אחרת, מוצג כאירוע שקורה עכשיו בישראל.

כלי חיפוש תמונה הפוך, הקיימים במנועי החיפוש הגדולים, מאפשרים לבדוק אם תמונה פורסמה בעבר ובאיזה הקשר. פשוט מעלים את התמונה או צילום מסך מהסרטון, ובודקים איפה עוד היא מופיעה. בדקו גם פרטים בתמונה עצמה: שלטים, שפה, סוג הרכבים, מזג האוויר ועונת השנה.

בשנים האחרונות נוסף אתגר חדש: תמונות, קולות וסרטונים שנוצרו בבינה מלאכותית. סימנים אפשריים הם ידיים או אצבעות מעוותות, טקסט לא קריא ברקע, תאורה לא עקבית או תנועות שפתיים שאינן מתואמות עם הקול. הזיהוי אינו תמיד קל, ולכן במקרה של ספק עדיף לא לשתף.

הרגלים שכדאי לאמץ

אין צורך להפוך לבודקי עובדות מקצועיים. מספיק לאמץ כמה הרגלים פשוטים:

• לעצור לרגע לפני כל שיתוף, במיוחד כשהידיעה מעוררת רגש חזק.
• לחפש את הידיעה בכלי תקשורת מוכרים לפני שמעבירים אותה.
• לבדוק את התאריך ואת ההקשר של תמונות וסרטונים.
• להעדיף ערוצים רשמיים בזמן חירום.
• לא להעביר הודעות שמבקשות במפורש "להפיץ לכולם".

כדאי גם לגוון את מקורות המידע. מי שצורך חדשות רק מערוץ אחד או מקבוצה אחת ברשת, חשוף יותר להטיות ולטעויות. היכרות עם כמה מקורות מאפשרת לזהות מתי משהו לא מסתדר.

כדאי לשים לב במיוחד להודעות קוליות שמופצות בזמן אירועים. הקלטה של "קצין" או "רופא" שמספר על מידע פנימי נשמעת אמינה, אבל לרוב אי אפשר לדעת מי הדובר, מתי הוקלט הקטע ולאיזה אירוע הוא מתייחס. הכלל הפשוט הוא שמידע אמיתי וחשוב יפורסם בסופו של דבר גם בערוצים מסודרים.

מה עושים כשמגלים זיוף

אם גיליתם שהעברתם ידיעה כוזבת, אין סיבה להתבייש. כתבו בקבוצה שבה שיתפתם שהתברר שמדובר במידע שגוי, ואם אפשר, צרפו את המידע הנכון. התיקון הזה חשוב, כי הוא עוצר את המשך ההפצה ומלמד גם אחרים לבדוק.

כשמישהו אחר משתף ידיעה כוזבת, אפשר להעיר בעדינות ובכבוד. במקום לבקר, הציעו את המקור שמצאתם. אנשים מגיבים טוב יותר לתיקון ענייני מאשר להאשמה. רוב הפלטפורמות גם מאפשרות לדווח על תוכן כוזב, ושווה להשתמש באפשרות הזו.

לסיכום, המאבק בידיעות כוזבות אינו רק תפקידן של רשתות חברתיות או של עיתונאים. כל אחד מאיתנו הוא חוליה בשרשרת ההפצה, וכל אחד יכול להחליט לעצור אותה. כמה שניות של בדיקה לפני השיתוף הן תרומה אמיתית לשיח ציבורי בריא יותר.