שחייה בים הפתוח: המדריך למי שרוצה לצאת מהבריכה אל הגלים

בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים מגלים את השחייה בים הפתוח. בבקרים אפשר לראות בחופי תל אביב, הרצליה, חיפה ואשקלון קבוצות של שחיינים עם כובעים צבעוניים ומצופים כתומים, שיוצאים מעבר לשובר הגלים ושוחים לאורך החוף. יש בכך משהו משחרר: אין קירות, אין מסלולים ואין ספירת בריכות, רק מים פתוחים ואופק. אבל הים הוא גם סביבה דינמית ולעיתים מסוכנת, ומעבר מהבריכה אליו מחייב הכנה, ידע וכבוד לטבע.

במה הים שונה מהבריכה

ההבדל הראשון שמרגישים הוא היעדר נקודות ייחוס. בבריכה יש קו שחור בקרקעית ודופן כל עשרים וחמישה מטרים. בים צריך להרים את הראש כדי לנווט, להתמודד עם גלים שמשנים את קצב הנשימה ולפעמים עם ראות נמוכה מתחת למים. גם הטמפרטורה משתנה, והמים יכולים להיות קרירים מאוד בחורף וחמימים מאוד בסוף הקיץ.

בנוסף, הים מוסיף כוחות חיצוניים: זרמים, רוח ומדוזות. שחיין שמסוגל לשחות קילומטר בבריכה בקלות עלול לגלות שבים אותו מרחק מרגיש כפול, במיוחד כשהוא שוחה נגד הזרם. לכן ההמלצה הגורפת היא להתחיל במרחקים קצרים בהרבה ממה שאתם רגילים אליו.

לפני שנכנסים: הכנה בסיסית

תנאי ראשון הוא יכולת שחייה טובה וביטחון במים. מי שלא שוחה באופן רציף לפחות כמה מאות מטרים בבריכה, בלי לעצור ולהיאחז בדופן, צריך קודם לחזק את הבסיס. כדאי לתרגל בבריכה גם נשימה לשני הצדדים, הרמת ראש קדימה לניווט ושחייה בלי לגעת בקרקעית או בקירות.

במקביל, כדאי להצטרף לקבוצת שחייה בים או לקחת שיעור עם מאמן שמכיר את החוף הספציפי. מאמנים מנוסים מלמדים כיצד להיכנס ולצאת דרך הגלים, איך לקרוא את מצב הים ואיך להתמודד עם מצבי לחץ. השחייה בקבוצה מוסיפה גם שכבת ביטחון חשובה.

שחו רק בחוף מוכרז ובשעות פעילות

הכלל החשוב מכולם: שוחים רק בחופים מוכרזים ובשעות שבהן יש מציל. רוב מקרי הטביעה בישראל מתרחשים בחופים לא מוכרזים או מחוץ לשעות ההצלה. גם שחיינים מנוסים נקלעים למצוקה, וכשיש מציל בסביבה, הסיכוי לקבל עזרה מהירה גבוה בהרבה.

שימו לב לדגלים: דגל לבן מסמן שהרחצה מותרת, דגל אדום מסמן שהרחצה מסוכנת ויש להימנע מכניסה, ודגל שחור מסמן שהרחצה אסורה. לפני הכניסה כדאי לגשת למציל, לספר לו מה אתם מתכננים ולשאול על מצב הזרמים באותו יום. מצילים מכירים את החוף לעומק ושמחים לייעץ.

להבין את הזרמים

זרם סחף, או מערבולת כפי שנהוג לכנות זאת, הוא אחת הסכנות המרכזיות בחופי ישראל. מדובר בזרם צר וחזק שמושך מהחוף לכיוון הים הפתוח. אפשר לזהות אותו לפעמים כפס של מים כהים או עכורים יותר, אזור שבו הגלים לא נשברים, או קצף שנע הרחק מהחוף.

אם נקלעתם לזרם כזה, הדבר החשוב ביותר הוא לא להיבהל ולא לנסות לשחות ישירות נגדו. שחו במקביל לחוף עד שתצאו מהזרם, ורק אז התחילו לשחות חזרה. אם אתם עייפים, צופו על הגב, הרימו יד ואותתו לעזרה. רוב זרמי הסחף אינם מושכים אל מתחת למים אלא רק הרחק מהחוף, ולכן שמירה על קור רוח היא המפתח.

ציוד שעושה את ההבדל

בניגוד לבריכה, בים יש כמה פריטים שכדאי מאוד לאמץ:

• מצוף שחייה בצבע בולט, שנקשר למותניים ונגרר מאחור, משפר את הנראות שלכם לסירות ולמצילים ומאפשר מנוחה במקרה הצורך
• כובע שחייה בצבע זוהר, כמו כתום או צהוב, שמבליט את הראש מעל המים
• משקפת שחייה עם עדשות כהות לימים שמשיים או בהירות לבוקר מעונן
• חליפת שחייה תרמית לחודשי החורף, כשהמים קרים

ואל תשכחו קרם הגנה עמיד במים, במיוחד על העורף והכתפיים שחשופים לשמש לאורך כל השחייה.

מדוזות, סלעים ושאר הפתעות

בחודשי הקיץ מגיעות לחופי ישראל להקות של מדוזות, בעיקר מהסוג הנודד. הצריבה שלהן כואבת ובדרך כלל אינה מסוכנת, אבל אצל אנשים רגישים עלולה לגרום לתגובה חזקה. כדאי לעקוב אחרי דיווחים על נוכחות מדוזות ולהימנע מכניסה בתקופות של עומס. במקרה של צריבה שוטפים במי ים, לא במים מתוקים, ולא משפשפים. אם מופיעים קוצר נשימה, נפיחות חריגה או סחרחורת, יש לפנות מיד לטיפול רפואי.

גם סלעים ושוברי גלים דורשים זהירות. הגלים עלולים להטיח שחיין אל הסלעים, והאזור סביב שוברי הגלים עלול ליצור זרמים חזקים. שמרו מרחק בטוח ותכננו את המסלול מראש.

לבנות התקדמות נכונה

כמו בכל ענף, ההתקדמות צריכה להיות הדרגתית. התחילו בשחייה של עשר עד חמש עשרה דקות במקביל לחוף, באזור שבו אתם יכולים לעמוד אם תצטרכו. בהדרגה הרחיקו מעט והאריכו את הזמן. לאורך כל הדרך שחו תמיד עם חבר, וקבעו מראש סימן מוסכם לעצירה.

מי שסובל מבעיות לב, אסתמה, אפילפסיה או מצב רפואי אחר צריך להתייעץ עם רופא לפני תחילת שחייה בים, ולשתף את חברי הקבוצה או את המאמן במצבו. זהירות לא הופכת אתכם לפחות ספורטיביים, אלא לשחיינים חכמים יותר.

שחייה בעונות השונות

כל עונה בים הישראלי מביאה איתה אופי משלה. בקיץ המים חמימים והים לרוב שקט בבקרים, אבל החום והשמש מחייבים שתייה מרובה לפני ואחרי השחייה. בסתיו מתחילות הסערות הראשונות, והים עלול להשתנות במהירות מיום ליום. בחורף המים קרים יחסית, וחלק מהשחיינים ממשיכים לשחות עם חליפה תרמית, אבל צריך לזכור שהגוף מאבד חום מהר יותר במים ושמשך השחייה צריך להתקצר בהתאם.

באביב המים עדיין קרירים, אבל הימים מתארכים ותנאי הים משתפרים, וזו עונה מצוינת למי שרוצה להתחיל. בכל עונה, הכלל זהה: בודקים את התחזית ואת גובה הגלים, שואלים את המציל ונכנסים רק כשהתנאים מתאימים לרמת השחייה שלכם. יום שבו מוותרים על שחייה בגלל ים סוער הוא לא כישלון אלא החלטה של שחיין בוגר.

לסיכום, שחייה בים הפתוח היא אחת החוויות הספורטיביות היפות שיש לישראל להציע, עם קילומטרים של חופים ומים נעימים רוב ימות השנה. עם הכנה נכונה, ציוד מתאים, שחייה בחופים מוכרזים וכבוד לים, אפשר ליהנות ממנה לאורך שנים ארוכות בבטחה.